רוב תרבות הצריכה המערבית בכלל והצריכה בישראל מבוססת על האוברדראפט בבנק. אוברדראפט הוא מצב שסכום ההוצאות גדול מסכום ההוצאות ולמעשה הצרכן מחזיק סכום שלילי בבנק, חייב כסף לבנקים. בעבור החזקת הסכום השלילי, כלומר המינוס הקלוח משלם לבנק עמלה אוברדראפט. ריבית זו היא נקבעת לכל לקוח בהתאם להסכמיו עם הבנק ויכולתיו הפיננסיות.
גובה הריבית על האוברדראפט
מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מלמדים שהאזרח במדינת ישראל משלם ריבית גבוהה יותר על המינוס מאשר במקומות אחרים בעולם ולא מתמקח כלל עם הבנקים. הקיץ האחרון הראה לכולם שלשיראלים נמאס לחיות במקום שבו הם צוברים חובות על הזמן, יוקר המחיה הגיעה לנקודה שרבים אמרו זהו, אין לאן להמשיך. הכרה ביוקר המחיה גורמת לאנשים להתחיל לצמצם את הוצאותיהם ולהתמקח לגבי מחירים שפעם ניראו אלמנטרים.
יציאה ממעגל החובות
היציאה ממעגל החובות אינה פשוטה כלל והיא דורשת הערכות מתאימה לכך בצורת משמעת תקציבית. קיצוץ בהוצאות, הגדלת הכנסות ככל הניתן, עכירת סדר בהלוואות השונות ובניית תקציב מסויים שעל פיו עובדים על מנת להוריד בהדרגה את החוב כלפי הבנק. דרך נוספת היא הורדת עלות החוב, לכל חוב שאנו לוקחים יש עלות בצורת ריבית כלשהיא שגובים מעימנו, חוב יכול להיחשב גם משכנתא, פריסה לתשלומים וכדומה. ככל שההלוואות הוא החוב גדול יותר כך העלות עליו תיהיה גבוהה יותר בהתאם.
להוריד מתשלומי החוב
כפי שהוזכר לעיל על מנת לצמצם את החובות יש להוריד בתשלומים עבורו. הנקודה הראשונה להתחיל בה היא להוריד את הריבית על המינוס, סקרים מראים שכ75 אחוזים מהישראלים נמצאים במינוס, התשלום עבור המינוס יכול להגיע לכעשרה אחוז בשנה, סכום עצום עליו שלגביו אף אחד אינו יודע שניתן להתמקח. גובה הריבית על האוברדראפט נקבע על ידי הבנק בהתאם לפרמטרים שהוא קובע. הריבית יכולה להשתנות ועל כן יש להתמקח על גובה הריבית עם הבנק ולנסות להוזיל את התשלומים הללו.