לאחר הפרישה, כובד הפרנסה העיקרי הוא על כתפי הפורש, והוא יופרש מתוך מה שחסך לאורך שנים בתוכנית פנסיה. ישנו הבדל מהותי בין קרנות פנסיה לבין פוליסת הביטוח לקצבה, הבדל הנובע מתוך העובדה כי רק פוליסת ביטוח הקצבה מאפשרת לדעת מה בדיוק יהיה המקדם להמרה בשעת הפרישה, לעומת קרנות הפנסיה שיודעות לומר מה יהיה גובה הפנסיה רק בעת הפרישה עצמה שיכולה להיות גם לאחר כ- 40 שנים. במבט לאחור, ניתן לראות כי בעלי התוכניות לפנסיה בעשורים הקודמים היו נהנים יותר ממקדם המרה נמוך יותר.
חישוב מקדם המרה
מקד ההמרה בתוכנית הפנסיה יחושב בהתאם לסטטיסטיקות שמורות על תוחלת החיים של אותו עשור. אם בשנות השמונים תוחלת החיים הייתה נמוכה יותר, הרי שבשנות התשעים התוחלת עלתה וכך הלאה. בהתאם, מקדם ההמרה עלה. מקדם ההמרה אומר, כי אם בשנות השמונים על כל 144,200 שקלים שברשותו בעל הפנסיה היה מקבל קצבה של 1,000 ₪ הרי שבשנות התשעים חלה הרעה של כ- 6%: על כל 153,160 ₪ היה מקבל 1,000 ₪.
השינויים שחלו משנת 2001
שנת 2001 הביאה עימה שינויים במקדמי הקצבה, כאשר המקדמים חושבו על פני תקופה של 20 שנים ולא של 10 כפי שהיה נהוג לעשות עד אז. כבר מאז, המקדמים הותאמו לכל חוסך לפי השנה שבה יבקש להתחיל לקבל את הקצבה. אם לא בחרו בברירת המחדל של מסלולי הפרישה, לא יובטח להם מקדם לחיסכון פנסיוני.
קרנות הפנסיה
בקרנות פנסיה לא ניתן לדעת מה יהיה מקדם ההמרה גם לאחר הפרישה. רק בזמן הפרישה בפועל יקבע המקדם, ואפילו אז הוא עלול להשתנות אחת לתקופה ויעלה הצורך לבצע התאמה אשר נובעת מאיזון אקטוארי שנעשה בקרן.