בישראל, על פי חוק לכל אזרח ישנה זכות העומדת כדי לקבל את שירותי הבריאות הממלכתיים הבסיסיים באחת מקופות החולים. במסגרת החוק שנכנס לתוקף בשנת 1995, חל עקרון של שוויון – לפיו גם אזרחים משכבות חלשות וגם אזרחים משכבות אחרות יכולים, כאחד, לקבל שירותי בריאות וזאת כשבמקביל הם מצווים לשלם מס בריאות הנגבה באופן ישיר על ידי המוסד לביטוח לאומי, כשיש לו מנגנון גבייה לצורך העניין – וזאת בהתאם להכנסת התושב ולפי בחירתו האישית של קופת החולים אליה ישתייך. סל הבריאות המשרת כיום את כל התושבים הינו מינימום.
תוספת לביטוח בריאות הבסיסי
סל התרופות והשירותים הבסיסי שהחוק מעניק לכל תושב ואזרח כולל – ללא אפליה מכל סוג שהוא – לקבל את השירות כפי שנקבע מראש. אילו אותו אזרח מבקש לקבל תרופה שאינה כלולה באותו סל בריאות מינימלי, או שירות נוסף, עליו לפנות לשירותי בריאות פרטיים או להוסיף ולשדרג את הביטוח לדרגה גבוהה יותר.
ביטוח בריאות פרטי
ביטוחי בריאות פרטיים – ההרחבות והשירותים שניתנים יכולים להינתן לא רק בארץ כפי שהחוק מגביל את הכיסויים הבסיסיים, אלא מאפשר לחברות הביטוח ליצור קשרים גם עם גורמים שונים בחוץ לארץ או לספק שירותים שלא ניתן להשיג דרך הכיסוי הבסיסי. למשל – ישנו ביטוח בריאות וחיים למעשנים – המעניק מראש כיסויים ממוקדים לסיכונים של אותם מעשנים.
ליהנות מפרטיות
גם כאשר המבוטחים בביטוח משתמשים בשירותי הביטוח – אינם חייבים להיות חשופים בתיק הרפואי שלהם ושומרים על פרטיות שמוענקת למבוטחים. חשוב לציין כי ביטוח בריאות איננו תחליף לביטוח חיים, אשר מעניק פיצויים שמפצה את משפחתו של המנוח בכיסויים כמו למשל משכנתא או הלוואות והתחייבויות של מי שהלך לעולמו והחובות עברו למשפחתו, וכן הרחבות נוספות.