ידוע, כי במדינת ישראל חל חוק הפנסיה – כל שכיר ועצמאי מחויבים להפריש ממשכורתם גם לטובת קרן הפנסיה שתחסוך לקראת גיל הפרישה מהעבודה. היות והמועד יכול להיראות רחוק למדי והמודעות לעניין אינה תמיד גבוהה רבים אינם טורחים אפילו לברר מהו אחוז דמי הניהול בקרן הפנסיה שלהם, ואינם פועלים כדי למקסם את ההפרשה לקרן. את הקרן בוחרים לפי התניות החוק. ישנם שכירים שמבוטחים על פי הסכם קיבוצי, או דרך קרן פנסיה פרטית. לרוב, גם אם עוברים בין עבודות שונות לאורך שנות ההפקדה, עדיין ניתן לבחור להשקיע באותה הקרן, או לעבור לקרן פנסיה אחרת.
מעבר עמיתים בין קרנות פנסיה חדשות
מלכתחילה הבחירה בקרן הפנסיה היא בידיו של העובד, ואילו המעסיק, סוכן הביטוח של מי משניהם או ועד העובדים אינם יכולים להחליט במקום או עבור העובד היכן להשקיע את הפקדות הפנסיה. בשנת 2004 נכנסו לתוקף שינויים לאור ועדת בכר, המאפשרים לעבור בין קרנות הפנסיה במקום להשאר באחת שתשמש לזמן חיים שלם. אותו מעבר אינו פוגע בזכויות של העמית בקרן הפנסיה שלו.
למה לעבור בין קרנות פנסיה?
המודעות הכלכלית פושה יותר ויותר בקרב הציבור, ובין יתר הנושאים המדוברים – ישנה הפנסיה שלה אין אדם אחר דואג לעמית, מלבד העמית עצמו. בדרך כלל, מדובר על פנסיה ששייכת לחברות ביטוח שגובות דמי ניהול וחותרות להשיג תשואות טובות ביחד עם שמירה על איזון אקטוארי.
איך לבחון את כל הפרמטרים?
לפני שעוברים בין קרן פנסיה אחת לאחרת רצוי לעשות קלקולציה ובחינה לעומק של כל הפרמטרים המשרתים את העמית: דמי הניהול עליהם ניתן להתמקח, התשואות – לאורך דו"חות תנועה של חודשים אחרונים, ובו רואים מהי יציבות הקרן ואם ישנו איזון אקטוארי.