בערים הגדולות ניתן להבחין במגמה מתחזקת של פרויקטים ל"פינוי בינוי" או לתוכנית
תמ"א 38 ודומותיהן, כשהמשמעות היא בניית בית דירות גדול יותר מהישן והנמוך שהיה קיים, לרבות חיזוקים לבניין כנגד רעידת אדמה – ותוספת קומה – הקומה האחרונה, שלרוב הזכויות בה מועברות לקבלן בתמורה לעבודתו. "פינוי בינוי" הפך להיות פיתרון עבור תהליך ה"פרבור" בערים, כאשר הדיירים המפונים אינם מתפנים לשטחים פתוחים שהולכים ואוזלים, אלא מתפנים לשטח שהוכרז לשימוש יעיל יותר באותה הקרקע – בין המטרות זה לשמור על השטחים הירוקים שבעיר ולשפר את תדמית העיר.
להיכן מפונים הדיירים?
השטחים שמוכרזים כעתודות פינוי בינוי אלו שטחים שנבנים מחדש בשכונה צפופה יותר שיש לה תשתיות מחודשות ומשופרות. בתמורה לכך, הם יקבלו פטור מהיטל השבחת ערך הדירה או הטבות מיסוי ותוספות בזכויות בנייה. לפיכך, התושבים יפוצו בדרך מסוימת – בדיור חלופי, וימצא פיתרון להוצאתם ממתחם המגורים הקודם שלהם. בדרך כלל, במדינות דמוקרטיות מתוקנות הפיצוי הוא החלק הארוך והבעייתי מכולם, משום הבירוקרטיה.
מה היה בעבר בתחום פינוי בינוי?
כדי להכריז על מתחם פינוי – בינוי (רבים מכנים זאת נדלן מניב יתרון), משרד השיכון והבינוי (ממשלת ישראל) אמור לפעול על פי חוק התכנון והבניה משנת 1965. בשנת 1985 אותו משרד הכריז על מדיניות זו, ופעל למען פרויקטים של קידום פינוי – בינוי. החוק גם מסייע לטפל בעסקה זו שמתעכבת בשל דייר סרבן באופן בלתי סביר.
שני מהלכים מרכזיים
תהליך פינוי בינוי מורכז משני שלבים עיקריים – שלב התכנון ושלב הקניין. בשלב התכנון – יש לקבל אישור לתוכנית שתאפשר בניין של עיר בתב"ע חדשה – על מנת להגדיל את מספר יחידות הדיור שבפרויקט. שלב זה יפוקח באמצעות ועדת תכנון ובניה של העיריה או של הרשות המקומית. השלב השני הוא שלב הקניין – בין יזם הפרויקט לבעלי הדירה.